טיפול זוגי

 

טיפול זוגי בזמן משבר להתמודדות עם משבר אקוטי בזוגיות, במצבי בגידה, בנסיבות של אסונות וארועי חיים קשים ועוד. התערבות במשבר, שונה מטיפול פסיכולוגי ביעדיה ובמהלך הטיפול. לרוב ההתערבות מתמקדת בנסיון להחזיר את המעורבים במשבר לאיזון הקודם שלפני המשבר. התערבות כזו נמשכת לרוב כ 12 מפגשים והעבודה מתמקדת בכוחות החיוביים של בני הזוג וברכישת כלים להתמודדות עתידית עם קשיי החיים.

​

טיפול זוגי קצר מועד ממוקד טיפול ממוקד מיועד להתמודד עם בעיה או נושא מסויים שבני הזוג רואים בתור מוקד הקושי. נושאים ממוקדים יכולים להיות, למשל, קבלת החלטות

משותפות (לגבי ילדים, כסף, מגורים, קריירה וכדומה), "קצר" בתקשורת בתחומים ספציפיים וכדומה.

​

טיפול זוגי פסיכודינמי לליבון השלכות של העבר האישי על המרחב הזוגי. טיפול זוגי פסיכודינמי יכול להיות "שלב" מתקדם בטיפול שהחל סביב משבר, או מטרה טיפולית בפני עצמה. השימוש בכלים פסיכואנליטים מאפשר לזוג להפוך את הקשר למקום מודע יותר, ובכך להגדיל את הבטחון והיכולת להישען זה על זו כמקור לתמיכה, הבנה ואמפטיה. מתוך אמונה שזוגיות אינה רק "מסע הישרדות" של שניים, מול קשיי החיים, אלא קשר שיכול להיות משמעותי, מצמיח ועמוק, הטיפול הזוגי יכול להוות "בית ספר" ללמוד כיצד לפגוש  זה את זו ברבדים הפחות מודעים של הנפש.

​

 זוגיות וטיפול זוגי התייחסותי-פמיניסטי

המהפכה הפמיניסטית תרמה תרומה עצומה לביקורת החברתית, לתאוריה ולעמדה הטיפולית. בעוד מטפלים משפחתיים בעבר נודעו כמי שמתמקדים בהחזרת הסדר החברתי על כנו, בשמירת האיזון במערכת המשפחתית על ידי שימור התפקידים המסורתיים, התרפיה הזוגית הפמיניסטית מוכנה לערער על המובן מאליו.

 

למשל, גישת ההבניה החברתית, יוצאת מהנחה שנשים וגברים כאחד משלמים מחיר על כך שהם לכודים בתפקידי מיגדר. הגישה הזו שואפת להביא למודעות את ההבנייה החברתית, המוסכמות, ולפרק את מה שנראה כ"טבעי" ו"מובן מאליו". לשחרר את שני בני הזוג מההפנמות החברתיות וההיסטוריות לגבי 'מה נכון' ו'מה צריך' לעשות אדם שנולד בגוף של אשה או גבר. אין הכוונה של הגישה להפוך את היוצרות או לחסום נשים מלהיות עקרות בית, ולאסור על גברים לצפות בכדורגל, אלא לאפשר בחירה חופשית יותר. גם לאדם כיחיד וגם לזוג. בטיפול זוגי, נושא של יחסי כוחות, חלוקת הנטל והמשאבים ותפקידי המיגדר יוצר לא מעט חיכוכים.  גישה פמיניסטית מאפשרת התמודדות ישירה עם הנושאים הנובעים ממתחים בין המינים ועם השינויים שחלים בתפקידי המיגדר. כמה תחומי קונפליקט בזוג, המושפעים מאד מתפקיד המיגדר:

 

1) תקשורת  נשים חונכו לתקשורת בינאישית, לאמפטיה, להתעניינות ברגש. גברים עוברים סוציאליזציה שמכוונת אותם להשתמש בתקשורת יותר לצרכי העברת מידע, שיפוט, פתרון בעיות וכדומה. בזוגיות, שני סגנונות התקשורת יכולים ליצור מצב של מאבק ותחרות על צורת התקשורת. 'הוא' דורש ממנה להיות רציונלית, להוציא את הרגשנות מהטקסט, ו'היא' תגיד שהוא קר ולא אמפטי.  המטרה של טיפול זוגי בגישה חברתית – לאפשר להם להכיר ולכבד את ההבדלים ואז , להרחיב את הרפרטואר. בזוגיות מודעת ושוויונית, הגבר והאשה יכולים לנוע, מדיאלוג עניני, רציונלי – בנושאים שמתאימים לכך -  לדיאלוג רגשי, אמפטי וחם, במצבים המזמינים שיח כזה . הם יוכלו לשוחח ביום אחד על בעיותיהם הכספיות ולטכס עצה איך לסגור את המינוס "כמו שני גברים", ואז אחרי יומיים היא תתמוך בו כשיספר לה על החרדות שלו מפיטורין בעבודה, ושם הדיאלוג יהיה רגשי, מכיל ואמפטי. ואחרי יומיים הוא יוכל לשמוע שהיא מאוכזבת מעצמה ולעודד אותה על חויות של כשלון ותיסכול בחייה.

 

 

2) חלוקת התפקידים בתחום זה הקונפליקט ניכר במיוחד. הפער בין רמת ההצהרה של זוגות על רצונם בשווויון לבין העובדה המצערת כי נשים עדיין נושאות במרבית נטל הבית והמשפחה, יוצר צרימה בינאישית קשה. הקושי של הגבר להיכנס לתפקידים ה"נשיים", אם מחוסר ידע, קשיים נפשיים או לחץ חברתי, יוצר תהליך התדרדרות: הגבר עושה פחות ממה שמצפים ממנו, האשה כועסת או מבקרת, הוא עושה פחות, פגוע, כעוס כי מרגיש שכוונותיו טובות וחוזר חלילה. הכעס מתפשט לתחומים אחרים, היא מפסיקה לשכב איתו כי חשה מקופחת בנטל שמוטל עליה, התסכול המיני יוצר עוד יותר ריחוק וחוזר חלילה. במצבים כאלו, זוגות יכולים להגיע עם בעיות בתחומים שונים, ויש להתחקות אחר הרגשות והכעס כדי להבין ששורש העניין הוא בחוסר השוויון והתיסכול על התפקידים המגדריים. למשל, אשה שנישאת בגיל 30, אחרי כמה שנים של קריירה בינלאומית בהייטק, נסיעות לחול ועמדה בכירה, מוצאת עצמה נאלצת שוב ושוב לעזוב ישיבות הנהלה בגלל הילד החולה, או לוותר על התקדמות בתפקיד בגלל דרישות הבית והמשפחה, בעוד בן זוגה שעובד בתפקיד מקביל לא מעלה בדעתו להפחית בשעות העבודה או לעצור את התקדמותו. זו בעיה גדולה ואמיתית, שכיחה מאד בסביבתנו, שמראה עד כמה עדיין התפיסה הפטריארכלית שלטת: הגבר הצעיר, המודרני, השוויוני, פוגש את ההבניה החברתית שקיימת בתוכו ואומרת "זה התפקיד שלה לטפל בילד החולה, ללכת לאספת הורים, למצוא חוג ריקוד, לדאוג שיהיה להם ארוחת צהריים ומטפלת טובה וכו' וכו'..." הוא מתקשה למצוא בתוך הזהות שלו את הרעיון שזה גם תפקידו. לשם כך דרוש שינוי, לא רק ברמה הפסיכולוגית והזוגית, אלא ברמה החברתית. חסרים מודלים של גברים שמתיחסים באותה רמת חשיבות לקריירה, ילדים, זוגיות ובית, חסרות מערכות משפחתיות שיקנו לנו את הכלים כיצד לנהלמשפחה שוויונית.

 

3) יחסי מין זהו אחד התחומים שבהם החברה הקצינה הבדלים ביולוגיים ואולי אף יצרה יש מאין. נשים חונכו במשך מאות שנים לתפוס עצמן כאובייקט, ככלי שנועד לספק את היצר המיני של הגבר, ולא כסובייקט של תשוקה וצורך. "תעצמי עיניים ותחשבי על אנגליה" היו אומרות אמהות לבנותיהן שעמדו להינשא, וחינכו אותן לחשוב שמין הוא דבר בלתי נעים שחייבים לעבור אותו איכשהו למען הגבר. הבנייה זו, מפצלת את העולם, בין גברים "חייתיים" ונשים "טהורות" ועושה עוול לשני המינים. מפגש מיני הופך לתיסכול – הגבר נאלץ לחוש שהוא כופה צרכים נלוזים על אשתו, והאשה חשה נאנסת ברמה זו או אחרת. אין להם רשות לחוש שויון בתשוקה ובזכות להנאה.

המהפכה המינית של שנות השישים תרמה רבות לריכוך ההבניה בתחום המין, וכיום ניתן לראות שרידים של אותם תפקידים, אבל בלא מעט אוכלוסיות יש עדיין תפיסה כזו: שהמין הוא עניין גברי במהותו, ונשים הן ספקיות של הצורך. תפיסה זו הולידה הרבה אלימות ואכזריות בחברות בהן לגבר ניתנה לגיטימציה לכפות את צרכיו המיניים. הטיעון שלהם, שאם ממילא האשה איננה בעלת צרכים מיניים, הרי שיוצא מכך שהגבר מכתיב את הפרקטיקה המינית, ולאשה אין זכות על גופה.

אפשר לראות הדגמה כואבת לתרבות כזו בעדויות שמגיעות לאחרונה מתרבויות מוסלמיות כמו אפגניסטן וחברות שמרניות נוספות.

בתרבות המערביות, עם כל ההתקדמות בנושא המיני, אפשר לראות עדיין הפנמות כאלו בתוך העולם הפנימי, שמתנגשות עם הרגלים ונורמות חברתיות חדשות: נשים מתנהגות בצורה משוחררת, אך לא תמיד חשות בתוכן את התשוקה. ההבניה החברתית שאשה ייצרית היא זונה ולא ראויה לנישואין, מתבטאת בחויה הגופנית-רגשית בבעיות מיניות רבות. בהגיון, האשה מקבלת את הנורמות החברתיות החדשות, אולם הגוף עדיין מציית לקודים חברתיים ישנים.

גם אצל גברים, ניתן לראות עדיין את המוסר הכפול – גברים רבים סלחניים הרבה יותר לבגידות של גבר מאשר אשה. תחושת ההשפלה והזעם של גבר נבגד שואבת משורשים עמוקים, של זהות גברית שמשמעה בעלות על האשה ותפיסת האשה כרכוש. בטיפול זוגי באוריינטציה פמיניסטית, שני בני הזוג יחקרו לעומק את שרשי האמונות שלהם לגבי מיניותם וייעשה מאמץ להרחיב את הזהות והדימוי העצמי של שניהם, כמו בנושא התקשורת. כששני בני הזוג חשים בעלות על רוך ותשוקה, על נתינה וקבלה במישור המיני, הקשר המיני הופך לריקוד אחר, הדדי, שוויוני ומכבד.ההבדלים ביניהם נגזרים מאישיותם, צרכיהם, כישוריהם ותרומתם.

 

4) חלוקת המשאבים; זמן, מרחב וכסף כיצד מתחלקים המשאבים בזוג ובמשפחה? האם יש הנחות מובלעות לגבי מי רשאי לנהל את הקופה? האם החלוקה הוגנת? האם חלל הבית משמש את כולם באותה מידה? טיפול זוגי שוויוני יסייע לבני הזוג לבדוק שאלות אלו, ולתקן את הדרוש תיקון בנושא של חלוקה צודקת ומאוזנת. כל זוג שמצליח לייצר סביבה שוויונית יותר, נותן מודל לילדיו ומקדם את החברה כולה לעבר יחסים הוגנים יותר בין נשים לגברים. ומעבר לכך, שוויון בין נשים לגברים במשפחה מהווה צעד לעבר שוויון במערכות רחבות יותר.

לסיכום טיפול זוגי מעמדה פמיניסטית שואף לאפשר לבני זוג לפתוח מחדש את שאלות תפקידי המיגדר, יחסי הכוח וחלוקת המשאבים ביניהם. ליצור מצב שבו שני בני אדם, גבר ואשה, שני גברים או שתי נשים, חולקים מרחב משותף ובודקים באופן הוגן מה הצרכים שלהם, מה הם תורמים ומה מקבלים מתוך "העוגה" של משאביהם המשותפים. הקשר, באידאל הפמיניסטי, הוא מקום שיש בו שני בני אדם אשר